קולנוע כאחר (פסיכו)אנליטי
רסלינג (2012)
אורנה קסטל בוחנת את הקולנוע דרך התאוריה הפסיכואנליטית של ז'אק לאקאן, ומציעה אנלוגיה בין חוויית הצפייה באולם הקולנוע למפגש הפסיכואנליטי. לטענתה, כשם שהלא-מודע מופיע באנליזה כאלומת אור הסודקת את החשיכה, כך פועל גם הקולנוע. הספר דן במשולש הארוטי שבין צופה, במאי וסרט, ומראה כיצד "אטימות" המסך הלבן דווקא חוסמת את מבטו חסר הגבול של הצופה — מה שלאקאן כינה "המשלב הדמיוני". עיון תאורטי המשלב קולנוע, פסיכואנליזה ופילוסופיה.
קהל יעד:
מתאים לחובבי פסיכואנליזה, תאוריה של קולנוע, לאקאן ופילוסופיה.
45 ₪
מילה אישית מהקן:
ספרה הראשון של אורנה קסטל, מתוך סדרת "התיבה הלאקאניאנית" של רסלינג — סדרה המוקדשת להגותו של ז'אק לאקאן (1901–1981), מגדולי הפסיכואנליטיקאים אחרי פרויד, שקרא מחדש את פרויד דרך הבלשנות וטבע מושגים כמו "שלב המראה" ו"הלא-מודע בנוי כמו שפה". הספר מיישם את התאוריה שלו על חוויית הצפייה בקולנוע