הספר עוסק במה שהמחברת מכנה המקדש הפנימי — מקום פנימי באדם שבו שוכנים לדבריה הידע, החוכמה והתובנה. אברהם מתארת את הניצוץ האלוהי כמהות הליבה של האדם, ומציגה את המקדש הפנימי כמרחב של שלווה, חמלה ואהבה עצמית. הספר מציע דרך התבוננות פנימה ומלווה בהסברים ובכיווני עבודה אישית. התפיסה המוצגת היא תפיסתה הרוחנית של המחברת ואינה נשענת על מחקר