משחק ומציאות
עם עובד (1995)
ספרו האחרון של ויניקוט, שבו סיכם באופן המגובש ביותר את מפעל חייו. כאן הוא מבהיר את מושגי המפתח שהפכו לנחלת השפה הטיפולית: אובייקט המעבר — שמיכת הניחומים או הדובון שמאפשרים לילד להרגיע את עצמו; המרחב הפוטנציאלי שבין המציאות החיצונית לעולם הדמיון הפנימי, שממנו צומחים היצירה האמנותית והחיים התרבותיים; הסביבה המאפשרת; והאם הטובה דיה, שמאפשרת לתינוקה לחוות אשליה לפני שהיא עוזרת לו להתפכח ממנה. בבסיס הספר עומדת הטענה שהפסיכותרפיה מתרחשת בחפיפה שבין שני תחומי משחק, של המטופל ושל המטפל.
קהל יעד:
מטפלים ואנשי מקצועות הנפש, סטודנטים לפסיכולוגיה ולעבודה סוציאלית, מתעניינים בפסיכואנליזה
50 ₪
מילה אישית מהקן:
דונלד ויניקוט היה רופא ילדים לפני שהיה פסיכואנליטיקאי, ומשם הגיעה ההתבוננות הישירה בתינוקות ובאמהות שעומדת בלב כתיבתו. רבים רואים בו את הדמות המשפיעה ביותר בפסיכואנליזה אחרי פרויד, והמושגים שטבע כאן יצאו מזמן מגבולות חדר הטיפולים אל שיח ההורות והתרבות. המהדורה העברית ראתה אור בעריכתו ובהקדמתו של רענן קולקה, בתרגומו של יוסי מילוא.